כשל האנלוגיה // Fallacy of analogy

אנלוגיה היא אחד הכלים האפקטיביים ביותר להסקת מסקנות והיא נמצאת בשימוש נרחב ביותר בשיח הציבורי. באנלוגיה מתבצעת הסקנת מסקנות ממקרה א' למקרה ב', כאשר ההנחה היא שהמקרים דומים. השימוש באנלוגיה חשוב במיוחד כאשר אין מספיק מידע על עניין מסוים, והשוואתו לעניין אחר עשוי לספק מפתח להתנהגות או למדיניות. אבל אנלוגיה עשוי להיות גם בטלה, כשהטענה על סמך ההשוואה אינה מבוססת מספיק.


בטיעון על בסיס אנלוגיה ההנחות הן:

1. מקרה א' דומה למקרה ב' בהיבט X

2. למקרה א' יש גם היבט Y

והמסקנה: גם למקרה ב' יש היבט Y.


דוגמאות:

"כפי שלגליזציה של אלכוהול הביאה לירידה בפשיעה, כך גם לגליזציה של סמים קלים תוריד את שיעורי הפשיעה."

"ברור שיש הבדלים בין ישראל ודרום אפריקה, אבל הדבר המרכזי ב'אפרטהייד' זה הפרדה גזעית ומערכת חוקים שונה לשתי קבוצות אתניות. אותו הדבר קורה בגדה המערבית, ובגלל זה ישראל היא מדינת אפרטהייד, ובגלל זה חרם בינלאומי הוא אמצעי לגיטימי לביטול משטר האפרטהייד הישראלי."


כדי להעריך אנלוגיה חשוב לבחון אם היא רלוונטית לביסוס הטיעון, האם יש בסיס להניח ששני המקרים דומים, והאם יש בסיס להניח שהם דומים גם בהיבטים שלא הוכח ביניהם דמיון עדיין.


כשנעשית אנלוגיה שאינה מבוססת כלל על היבטים דומים של שני המקרים, זהו כשל מובהק ולעיתים מתייחסים אליו בלשון "להשוות בין תפוחים ותפוזים".









© 2020 by Dr. Nana Ariel

Tel Aviv University