האשמה בחוסר עקביות // Ex concessis

התנגדות לטיעון על ידי האשמת האדם המעלה את הטיעון בחוסר עקביות. ההתנגדות לא עוסקת בטיעון עצמו אלא בכך שהוא סותר את אמירותיו ומעשיו של האדם שמעלה אותו, בהקשר אחר: "הרי אתה זה שאמרת ש...", "לשיטתך...".

דוגמאות:

"אתה מוחה נגד יוקר המחייה אבל הרי אתה זה שאמרת שצריך להקל על הטייקונים מתאגידי הגז"

"אתה טוען שהוא חף מפשע ושנעשה לו עוול. אבל הרי אתה זה שתמיד אמרת שצריך לתת למערכת החוק לעשות את עבודתה. כך לשיטתך".

בסרטון יוטיוב של צ'ארלי קירק, ימני-קונסרבטיבי מארה"ב, בו הוא מתווכח עם 25 סטודנטים ליברליים, עלה הנושא לדיון "הפלה היא רצח". אחד הסטודנטים שדן בטענה הזו מול קירק אמר שבעוד שקירק מטיף נגד הפסקת חייהם של עוברים שעוד לא נולדו, הוא תומך בחוקי החזקת נשק מקלים שאחראים למות ילדים: "בארה"ב יש את שיעור המוות מנשק הגבוה ביותר ב-OECD, של ילדים חיים". הסטודנט אינו נוגע לגופו של הטיעון "הפלה היא רצח", אלא מפנה את הקשב לעובדה שקירק מחזיק בדעות על חוקי החזקת נשק שלכאורה סותרות את תפיסת עולמו ההומנית בכל מה שקשור להפלות.

ב-25 במאי 2026 שודר תחקיר וראיון עם יובל וילנר, חשוד באונס שי לי עטרי ונעמה שחר. באותו יום נעמה שחר פרסמה פוסט באינסטגרם עם ביקורת על התחקיר ועל וילנר. הפוסט מדגים שימוש באד הומינם אך גם ממחיש את הרלוונטיות של אד הומינם, ובמיוחד של האשמה בחוסר עקביות, בעניינים משפטיים שבהם שאלת האופי והאמינות משפיעות על השיפוט ויש להן אף משקל בהכרעה המשפטית.

למרות שנושא הדיון היה אשמתו או חפותו של וילנר, שחר סוטה מהעניין ומתייחסת לעצם חוסר העקביות שלו. היא טוענת שמצד אחד בעימות איתה הוא דיווח שהוא זוכר ששחר הקיאה בעת המפגש ביניהם, אבל בתחקיר הטלוויזיוני הוא טען שהקאה היא סממן לשכרות בלתי נשלטת, בזמן שהוא מכחיש ששחר הייתה במצב בלתי נשלט. שחר טוענת שוילנר הפעיל עליה סטנדרט שונה: אותו סממן שלשיטתו אמור להעיד על חוסר אונים באופן עקרוני, לא נשפט ככזה כשהוא נזכר באירוע עצמו. חוסר העקביות שלו אמנם לא מכריעה בשאלת האשמה אלא רק רומזת לבעיית אמינות, אבל בעייה זו עומדת בלב הדיון המשפטי, במיוחד בדיון שנסמך בלית ברירה על עדויות מתנגשות בעניין האמת.

זהו תת-כשל של "טיעון לגופו של אדם" (Argumentum ad Hominem).

הוא דומה מאוד ל-tu quoque - האשמה בצביעות