האשמה בצביעות, גם אתה // Tu quoque

התנגדות לטיעון על ידי האשמת האדם המעלה את הטיעון בצביעות - האשמה בכך שטיעונו סותר את תכונותיו של האדם שמעלה אותו, את בחירותיו או את אורח חייו. זהו לרוב כשל שמגיע בתגובה להאשמה מהצד השני - כאשר צד א' מאשים את צד ב' בהתנהגות מסוימת, צד ב' משיב: אבל גם אתה לוקה באותה התנהגות!

דוגמה:

"כתבת מאמר שלם נגד מסגרות חינוך יחודיות ובעד מערכת החינוך הממלכתית, ואתה בעצמך שולח את הילדים שלך למסגרת פרטית. כמה צביעות".

"אתם טוענים שאתם מתנגדים לכיבוש, אבל אין לכם בעיה ללמוד באוניברסיטת תל אביב שנבנתה על חורבותיו של הכפר שייח' מוניס, הא?"

"אתה אומר שאתה מתנגד לאכילת בשר ומאשים אותנו אוכלי הבשר באכזריות, אבל אין לך בעיה לנעול נעלי עור".

"אתה מטיף לכולנו לצמצם בצריכת החשמל, אבל אצלך בבית המזגן דולק 24 שעות"

ב-27.2.22 העיתונאי גדעון לוי כתב בעיתון "הארץ": "לישראל אין שום זכות למתוח ביקורת על רוסיה. מדינה שנהגה יותר מפעם אחת בדיוק כמו רוסיה, משוללת כל זכות לבקר התנהגות תוקפנית ופולשנית". במקום להתייחס לתוכן הביקורת על רוסיה, לוי מתייחס לצביעותם של המבקרים.

זהו תת-כשל של "טיעון לגופו של אדם" (Argumentum ad Hominem)

הוא דומה מאוד ל-ex concessis - האשמה בחוסר עקביות