טיעון שבו המסקנה מובלעת כבר בהנחות, ולכן היא אינה נובעת מהן. טיעון מעגלי לא מאפשר תהליך רציונלי של הסקת מסקנות, משום שהטוענים מניחים את מה שהם מבקשים להוכיח (את המסקנה).
דוגמה ידועה לטיעון מעגלי היא:
"התנ"ך נכתב על ידי אלוהים. האל אומר את האמת. לכן – אלוהים קיים".
שתי ההנחות מכילות מראש כבר את הקביעה שאלוהים קיים, ולכן אינן מוכיחות שאלוהים קיים.
דוגמאות נוספות:
כחלק ממלחמת רוסיה-אוקראינה, בנאום של ולדימיר פוטין מ-24 בפברואר 2022 הוא טען שנאט"ו מתקרבת לגבול הרוסי ומשתלטת על שטחי אוקראינה "שהיא באופן היסטורי חלק מרוסיה" ולכן "לרוסיה אין ברירה אלא להחזיר את אוקראינה בחזרה". כלומר, הוא ביקש להוכיח שאוקראינה היא חלק מרוסיה (ועל כן יעד לגיטימי ולא כיבוש) דרך הנחה מראש שאוקראינה היא חלק מרוסיה.
הסופר והמחזאי רועי חן פותח את ספרו "נשמות" (כתר, 2020) באדם שמספר על הולדתו: "הבקתה ניצבה בפאתי העיר חורביצה. היסטוריונים, טפו יאמרו שחורביצה לא הייתה ולא נבראה. אבל אם זה כך, חכמים שכמותכם, איפה בדיוק נולדתי, אה? על זה אין לכם תשובה".
האדם טוען שחורביצה קיימת, אבל ההנחה שמנמקת את המסקנה הזו היא: "נולדתי בחורביצה", כלומר, היא כבר כוללת את ההנחה שחורביצה קיימת. בספרות היפה טיעונים מעגליים לעיתים קרובות משמשים לאפיון של דמויות עם חשיבה לוגית חריגה.
בכתבה בעיתון "הארץ" (אלון עידן, 17.2.23), הכותב טען ששחקן הכדורסל מייקל ג'ורדן גדול מהשחקן לברון ג'יימס במילים הבאות: "הסיבה לכך שג'ורדן גדול מלברון היא משום שהוא גדול ממנו. פשוט כך. מי שצפה בשניהם, יודע זאת". המסקנה של הכותב היא שג'ורדן גדול מג'יימס, אבל זו גם ההנחה שמובילה למסקנה. הטיעון המעגלי במקרה הזה הוא כמובן מכוון והפגנתי, והוא מנסה להבליט את העובדה שאין בכלל תחרות בין השניים ושכל מי שעיניו בראשו יגיע למסקנה - כלומר שהטיעון מיותר.
באנגלית הכשל מופיע לעיתים בשם "Begging the question" - שהוא תרגום קלוקל מלטינית שהתקבע!
