פנייה למקור סמכות כדי לבסס ולאמת טענה. כשל רטורי זה מבוסס על הנטייה של בני אדם לסמוך על מקורות סמכותיים, שאינם בהכרח אמינים. התרגום המילולי של השם הלטיני הוא "טיעון אל הצניעות": קריאה לשומעים חסרי הידע לנהוג בצניעות ולתת אמון במקור סמכות בעל ידע. לעיתים אותו מקור סמכות אפילו לא יהיה מומחה בעל ידע בתחום אלא אדם ידוע ומפורסם שאנשים רוחשים לו כבוד והערכה. מדובר בכשל מפני שבמקום לדון לעניין בגופו מקבלים את עמדתו של בר-סמכא, ובכך מגולמת כבר ההנחה שהוא אמין. במקרים מסוימים פנייה למקור שמחזיק בידע רב יותר מאיתנו הוא בלתי נמנע, ולכן השאלה היא אם האדם שנתפס כבעל סמכות אכן אמין.
פרסומות משתמשות באופן נרחב בכשל זה כשהן מגייסות את עדותם של מומחים ומפורסמים.
דוגמאות:
-"אסור לרצוח מכיוון שכך כתוב בתורה"
-"כדאי לך מאוד לקחת את התרופה כי כך המליץ הרופא הבכיר במחלקה"
-"גידי גוב מפרסם את בזק, זו חייבת להיות חברה אמינה"
-"ד"ר פישר - זה בדוק". ניסיון לשכנע לקנות ממוצרי ד"ר פישר רק על סמך ההצהרה ש"זה בדוק" והשימוש בתווית "ד"ר"
וודי אלן בסרט "אנני הול" נוזף בעובר אורח רברבן על כך שהוא לא מכיר את ההוגה מרשל מקלוהן, והאדם עונה: "במקרה אני מלמד באוניברסיטת קולומביה קורס שנקרא 'טלוויזיה, מדיה ותרבות', אז לתובנות שלי על מקלוהן יש תוקף רב". (בתגובה, וודי אלן שולף משום מקום את מרשל מקלוהן בכבודו ובעצמו!)
