ייחוס תכונות שלם לחלק // Fallacy of division

ייחוס תכונות שלם לחלק נשען על ההנחה הבעייתית שמה שתקף למכלול מסוים, תקף גם לכל חלקיו.

למשל, הטיעון המופרך הבא: "בעגבניה יש הרבה ויטמינים. עגבניה היא אדומה. לכן - ויטמינים הם בטח אדומים".

יש לנו ציפייה שאם פרט מסוים הוא חלק ממכלול, הוא יקיים את תכונותיו של אותו מכלול. מבחינת לוגית, זה יכול להיות תקף:

פרט א' הוא חלק מ-ב'

ל-ב' יש תכונות 1, 2, 3

ולכן גם ל-א' יש תכונות 1, 2, 3

הבעיה היא שהדבר לא תקף בהכרח. יכול להיות שלפרטים יש תכונות שלא באות לידי ביטוי במכלול ("המכלול גדול מסך חלקיו"), ויכול להיות שיש חלקים במכלול שלא תקפים לחלק מהפרטים.


במקרים מסוימים, הקביעה לגבי תכונותיו של המכלול מלכתחילה גורפת מדי, והיא גוררת מסקנה בעייתית לגבי הפרטים. כך עובדים סטראוטיפים חברתיים. לדוגמה:

"סופיה היא תל אביבית. תל אביביים הם מפונקים ומנותקים. ולכן סופיה מנותקת ומפונקת". האמנם?

"סופיה היא יוצאת 8200. יוצאי 8200 הם אנשים חכמים מעל הממוצע. ולכן גם סופיה חכמה מעל הממוצע". האמנם?

"סופיה פולניה. פולניות נוטות להיות חמוצות. ולכן - סופיה חייבת להיות חמוצה". האמנם?



זהו הכשל ההופכי ל- "ייחוס תכונות חלק לשלם" - Fallacy of composition






© 2020 by Dr. Nana Ariel

Tel Aviv University